אלדן תחבורה בע"מ נ' קינן ואח' - פסקדין

פסק דין

התביעה יסודה בנזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה נשוא התביעה. בתאונה היו מעורבים שלושה כלי רכב. רכב התובעת היה הרכב הראשון והוא נפגע מאחור. אין מחלוקת כי התובעת זכאית לפיצוי בגין נזקיה. המחלוקת היא מי מבין הנתבעים נושא באחריות לתאונה.

לגרסת הנתבעים 1 – 2 שלושת הרכבים נסעו זה אחר זה, ראשון רכב התובעת, אחריו רכב הנתבעים 1 - 2 ולבסוף רכב הנתבעים 3 – 4. רכב הנתבעים 3 – 4 פגע ברכבם מאחור והדפו קדימה אל רכב התובעת. לגרסת הנתבעים 3 – 4 רכבם הוא שנסע לאחר רכב התובעת ולאחריו לרכב הנתבעים 1 – 2. רכב הנתבעים 1 – 2 פגע ברכבם מאחור, הרכב סטה שמאלה לשול השמאלי ורכב הנתבעים 1 – 2 המשיך בנסיעה ופגע גם ברכב התובעת.

העידו בפני שלושת הנהגים המעורבים והוצגו מסמכים ותמונות. עדותה של נהגת התובעת לא יכולה היתה לסייע במחלוקת האמורה. לפי עדותה רכב הנתבעים 1 – 2 הוא שפגע ברכבה מאחור, אך היא לא יכולה היתה לשלול את גרסת נהג הנתבעים 3 – 4 כי רכב הנתבעים 1 – 2 פגע תחילה ברכבו. לפיכך יש לבחון את גרסאות נהגי הנתבעים.

בחנתי את עדויותיהם והגעתי למסקנה שיש להעדיף את גרסת נהגת הנתבעים 1 – 2 על פני גרסת נהג הנתבעים 3 – 4. גרסת נהגת הנתבעים 1 – 2 היתה אמינה והיא תאמה לאמור בהודעתה הכתובה. הנהגת גם העידה שעובר לתאונה היא הבחינה ברכב הנתבעים 3 – 4 נוסע מאחוריה. מאידך גרסת נהג הנתבעים 3 – 4 לא היתה משכנעת.

אין מחלוקת שלאחר התאונה עצרו הרכבים כאשר רכב הנתבעים 3 – 4 מצוי על השול השמאלי, ורכב התובעת ורכב הנתבעים 1 – 2 מצויים על הכביש, זה אחר זה. המחלוקת היא אם רכב הנתבעים 3 – 4 נהדף מאחור על ידי רכב הנתבעים 1 - 2. מכאן שהשאלה מה גרם לו לנהג רכב הנתבעים 3 – 4 לסטות עם רכבו לשול השמאלי היא מהותית ביותר. אלא שדווקא לגבי שאלה זו מסר העד מספר גרסאות ועדותו לא היתה עקבית. גם הודעתו הכתובה אינה עקבית בנקודה זו. ההודעה הכתובה כוללת שתי גרסאות. גרסה ראשונה "בנסיעה בפקק רכב שהיה מאחורי לא הספיק לבלום ונכנס בי". בגרסה זו אין כל התייחסות לסטיית הרכב לשוליים. לאחר מכן נרשם "עידכון: הרכב מאחור פגע בי בחוזקה, והדף אותי לשוליים השמאליים, החלק הימני של הרכב בלט לנתיב ואז הרכב הפוגע המשיך בנסיעה פגע עוד פעם בחלק קדמי ימני" (נ/5). יושם אל לב כי בהודעה הכתובה אין כל התייחסות לרכב נוסף שהיה מעורב בתאונה, הוא רכב התובעת.

בעדותו, בחקירתו הראשית, העיד הנהג כי רכב פגע בו מאחור "אני הספקתי לסטות לשוליים השמאליים. במהלך הסטייה הרכב שפגע בי המשיך בנסיעה קדימה... " (עמ' 7 ). היינו לפי עדות זו הסטייה שמאלה אינה תוצאה של הדיפת הרכב שמאלה אלא תוצאה של החלטה מודעת של נהג הרכב לסטות שמאלה. על אותה גרסה חזר גם בחקירתו הנגדית (שורה 24). ואולם בהמשך החקירה לאחר שהופנה לגרסתו בהודעה בכתובה טען אחרת: "הרכב פגע בי וסטיתי לשוליים השמאליים כתוצאה מהפגיעה וכדי להימנע מפגיעה ברכב שהיה לפני" (שורה 27). ובהמשך טען כי ראה את הרכב מאחוריו מתקרב והספיק לברוח לשוליים (עמ' 8 שורות 11 – 12). ולבסוף טען העד שרק לאחר הפגיעה הוא סטה שמאלה (עמ' 8 שורות 20 – 21).

זאת ועוד. בעדותו טען העד שהרכב כולו עבר לשול השמאלי (עמ' 8). גם נהגת רכב התובעת העידה כך. מאידך בטופס ההודעה כתב הנהג שחלק מהרכב בלט לנתיב וכך נפגע בצידו הימני. ולבסוף, ב"כ הנתבעים 1 – 2 צרף תמונות נזק מהן עולה שרכב הנתבעים 1 – 2 נפגע מאחור במרכז הרכב. לא ניתן להבין פגיעה זו לפי תיאור נסיבות התאונה על ידי נהג הנתבעים 3 - 4.

לאור האמור אני מעדיפה את גרסת נהגת הנתבעים 1 – 2. הנתבעים 3 - 4 ישלמו לתובעת, באמצעות הנתבעת 4, סך של 1,414 ש"ח צמוד מיום 15.03.09 בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 900 ₪. התביעה נגד הנתבעים 1 – 2 נדחית. הנתבעים 3 – 4 ישאו בשכ"ט ב"כ הנתבעים 1 – 2 בסך 900 ₪.

המזכירות מתבקשת לשלוח לצדדים עותק מפסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אדר ב תשע"א, 03 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: